בן הרוש ואח' נ' פנינת עתידים בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 8.5.13 (כב' השופט אריאל צימרמן).

בהחלטה נדחתה בקשה שהגישו המבקשים למתן סעד זמני שיאסור על המשיבה - חברה קבלנית - לבצע פעולות כלשהן במקרקעין שעליהם בנוי הבית המשותף שבו מתגוררים המבקשים (שהם בעלי זכויות בשתיים משלושים הדירות בבניין) ובפרט שיאסור על המשיבה להציב מבנה ארעי אותו היא מתכוונת להציב בעורף החלקה שעליה בנוי הבית המשותף כדי שישמש אותה כמשרד מכירות לפרוייקט פינוי בינוי שהיא מבקשת להקים בבית המשותף.

ההחלטה ניתנה במסגרת תביעה שהגישו המבקשים כנגד המשיבה לצו מניעה ולצו עשה.

עיינתי בבקשה על נספחיה, בהחלטה ובתגובת המשיבה לבר"ע, והחלטתי לדחות את הבר"ע.

הכלל אשר נקבע בהלכה הפסוקה, הינו שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעד זמני, אלא במקרים חריגים בלבד בהם ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה (ראו גם: רע"א 8526/09 בניני בנק בע"מ נ' דרור הדרום חברה לפיתוח בע"מ ואח', 18.3.2010; רע"א 2397/06 אברג'יל ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז ת"א תק-על 2006(3),2562).

עיון בהחלטה נושא הבקשה, בבר"ע ובחומר שצורף לה ובתגובה מוביל למסקנה שההחלטה אינה בלתי סבירה או מוטעית באופן שמחייב התערבות ערכאת הערעור.

ערכאה דיונית שמעה את הצדדים לפניה, עיינה במסמכים שהוגשו והוציאה מלפניה החלטה הנסמכת על ממצאי עובדה ובאלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים שאינם בנמצא כאן.

מדובר בהחלטה מנומקת, המתייחסת הן למאזן הנוחות, לסיכויי התובענה ולשיקולים של תום לב ולא מצאתי כל מקום להתערב בשלב זה במצאיה אלו. שיקול הדעת והאיזון בין מכלול השיקולים שמוענק לערכאה הדיונית בעניין זה הוא רחב.

מתן צו המניעה הזמני, כפי שנקבע בהחלטה, עלול לעכב את פרויקט הפינוי בינוי באופן ממושך ולגרום על פניו לנזק משמעותי למשיבה וגם לדיירים האחרים, רב יותר משעלול להיגרם למבקשים אשר טענותיהם שהמבנה יצור סכנה בטיחותית או מטרד רב לכאורה לא נתמכו בשלב זה בתשתית ראייתית, ויתר נזקיהם האפשריים של המבקשים ניתנים בנסיבות לפיצוי כספי.

טעם נוסף לפיו לא נתקבלה הבקשה לסעדים הזמניים הוא בכך שנמצא כי לא היה בידי המבקשים - כפי שעולה מההחלטה - לעמוד בהפקדת ערובה הולמת להבטחת נזקי הצו הזמני אפילו היה ניתן. המבקשים לא התייחסו לכך בבר"ע אלא רק טענו שאין מקום להגדיל את הערובות שנקבעו בהחלטה בדבר מתן הצו הארעי.

ברי שסכום הערובות שנקבע אגב מתן הצו הארעי אינו מהווה ערובה ממשית שתבטיח את נזקי הצו, ובנסיבות אלו אין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיעה ערכאה קמא.

ההחלטה בעניין סעדים זמניים היא החלטת ביניים והערכאה הדיונית רשאית לשנותה אם יחול שינוי בנסיבות או יתגלו ראיות חדשות.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות בקשה זו במשורה בסך 5,000 ₪.

ערבון שהופקד על פירותיו יחולט בהתאם על חשבון ההוצאות והיתרה תוחזר למפקידו.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: